החלטה בתיק ת"א 5552-07-12

בפני בקשה לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת, בהתאם להוראת תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: " תקנות סדר הדין האזרחי"), בשילוב עם הוראת סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: " חוק החברות").

העובדות הנוגעות לעניין ותמצית טענות הצדדים:

1.      ביום 03/07/12 הגישה המשיבה (התובעת) תובענה כספית כנגד המבקשת (הנתבעת), בסכום של כ- 240,000 ש"ח, בגין נזקים שנגרמו למשיבה בעקבות הפרת הסכם ההתקשרות מיום 05/09/10 ומתן הודעת ביטול לשיק שנמסר בידי המשיבה, כשכר עבור שירותים שסופקו. אליבא דמשיבה, מתן הודעת הביטול ע"י המבקשת גרר חילול המחאות שנמשכו ע"י המשיבה והגבלתה בהתאם להוראות חוק שיקים ללא כיסוי.

2.      המבקשת עתרה לחיוב המשיבה בערובה לתשלום הוצאותיה וזאת, על יסוד דלותה הכלכלית של המשיבה והעדר סיכוי להליך. הבקשה הסתמכה על הצהרות המשיבה בכתב התביעה בדבר קשייה הכלכליים והגבלת חשבונותיה. בתגובתה לא הכחישה המשיבה כי מצבה הכלכלי קשה, אך טענה שהאמור הינו תוצאה ישירה של התנהלות המבקשת והפרת הסכם ההתקשרות נשוא כתב התביעה. לטענתה, הטלת ערובה תפגע בזכותה לקניין ובזכות הגישה לערכאות. יוער, כי המשיבה לא תמכה תגובתה בתצהיר והסתפקה בהפניה לנספחי כתב התביעה.

דיון:

3.      לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל, באשר המשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה על פי סעיף 353א לחוק החברות, להוכיח כי תוכל לשאת בהוצאות המשפט של המבקשת, אם תזכה האחרונה בדין, או כי התקיימו החריגים הקבועים בחוק המצדיקים מתן פטור מהפקדת ערובה כאמור.

4.      הוראת הדין הרלוונטית, סעיף 353א לחוק החברות, מורה על שלהלן:

" הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין ".

בחינת נוסחו של סעיף 353א לחוק החברות, בהשוואה לנוסחה של תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי (העוסקת בחיוב תובע בהפקדת ערובה), מעלה, כי חוק החברות מחמיר עם חברה-תובעת בהשוואה לתקנה 519, כיוון שבעוד שערובה לפי תקנה 519 מוטלת, ככלל, במקרים חריגים, הרי שכאשר בחברה עסקינן, קיימת חזקה שיש מקום לחייבה בהפקדת ערובה (ה"פ (מחוזי ת"א) 12217-03-12 בית יורב (1997) בע"מ נ' טובה כהן ואח', פורסם ביום 12/12/12).

5.      על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות נתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבו הכלכלי של התאגיד התובע. בתגובת המשיבה (אשר לא נתמכה בתצהיר), לא נמצאה כל אמירה מפורשת או אף מרומזת, כי תוכל לעמוד בתשלום הוצאות המשפט, אם יושתו עליה. בהינתן ומצבה הכלכלי הרעוע של המשיבה לא הוכחש, יש לבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב בערובה, אם לאו. ויודגש,

" (א) בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה המשיבה- להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות (עיינו: פרשת אויקל).

(ב) בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד (השוו: The White Book, 624) " (רע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (להלן: " פרשת ל.נ. הנדסה ממוחשבת", פורסם ביום 11/02/09).

6.      בפסק דינו של כב' השופט (כתוארו אז) א' גרוניס ברע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ ואח' נ' מרדכי (מוטי) זיסר ואח' (פורסם בנבו, 13/07/08), נבחן מקרה אשר נסיבותיו דומות לטענות המשיבה בתיק שבפני (" בבקשתם אין המבקשים מתכחשים למצבם הכלכלי הקשה, אך לגישתם, על בית המשפט ליתן משקל לטענתם כי ירידתם מנכסיהם נגרמה עקב מעשיהם של המשיבים עצמם "), כאשר גם לנוכח טענות כאמור נדרשה התובעת לסתור את החזקה ולפיה חברה בערבון מוגבל מחויבת להפקיד, לפי בקשה, ערובה להוצאות.

7.      עם זאת ולצד הרצון להבטיח את זכות המשיבה לגבות הוצאותיה, ככל שיפסקו, יש ליתן משקל לזכות הגישה לערכאות, לאיזון בין זכויות הקניין של הצדדים, כמו גם לאישור המבקשת את טענת המשיבה למתן הודעת ביטול בלתי מוצדקת לשיק שנמסר למשיבה לתשלום שכרה. מכאן, שאין לשלול בשלב זה את הטענה שלמבקשת אשם בהגבלת חשבונה של המשיבה ובקריסתה הכלכלית, אף כי לא ברור שאחריותה הינה לנזקים בשיעור הנתבע (כ- 240,000 ש"ח). קרי- בשלב זה אין לקבוע כי סיכויי ההליך "גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד".
3

8.      לאחר שקילת מכלול הנתונים ועריכת איזון בין זכויות הצדדים, מצאתי לחייב את המשיבה להפקיד 5,000 ש"ח להבטחת הוצאות המבקשת. סכום זה הינו על פניו בר-השגה ומהווה שקלול של זכויות הצדדים כמפורט לעיל.          

בכגון דא הוסיף והדגיש כב' בית המשפט העליון:

" גם אם אין אמצעים כספיים זמינים בידי המבקשות ולצורך זה יש להניח כי הן תוכלנה לשכנע גורם מממן כלשהו כי התביעות שהוגשו על ידן מגלמות סיכוי סביר להצלחה (ועל כך אין אני מחווה דעה, שהרי אין הדבר נדרש כאן). אם לא נאמר כן והמבקשות לא תצלחנה להשיג אפילו סכום מופחת זה יתכן ויהיה בכך משום אבק ראיה שאכן מדובר בתביעת סרק. למבחן זה, של האפשרות להשיג מימון מצד שלישי, יש איפוא חשיבות, שכן הוא מאיין בפועל טיעון של שלילת זכות הגישה לערכאות " (פרשת ל.נ. הנדסה ממוחשבת).